קצת היסטוריה
מתקופת שושלת שאנג (בערך 1556-1046 לפנה"ס) ועד לתקופת המדינות הלוחמות (481-221 לפנה"ס), הוושו פיתח שיטות לחימה מיוחדות חמושים ולא חמושים, ונשק מתוחכם ללוחמה החל להופיע. בתקופות אלו, הוושו הפך לפופולרי גם בקרב אנשים פשוטים כאמצעי להגנה עצמית ולשיפור הבריאות. הפילוסופיה הסינית העתיקה אימצה את תרבות אומנויות הלחימה והספרות ("וון וו").
נתקדם לשנת 495 לספירה, כאשר מקדש שאולין, שהוכר מזה זמן רב שורש לסגנונות מסוימים של הוושו הסיני, הוקם על הר סונג שאן עבור הנזיר באטו, שתלמידיו אהבו לתרגל תרגילי וושו בזמנם הפנוי. הדורות הבאים של נזירים שילבו צ'אן (זן) וצ'ואן (אומנויות לחימה) למה שידוע היום בשם שאולין צ'ואן (שאולין וושו).
במהלך החלק האחרון של שושלת צ'ינג (1644 -1911 לספירה), החל השימוש בנשק צבאי "קר" לרדת ככל שהשימוש בנשק חם גדל בהדרגה בקרב חיילים. הוושו הגיע לתרגול בעיקר על ידי אנשים רגילים, וטכניקות ותרגולי לחימה החלו להיות משולבים עם רעיונות תיאורטיים ופילוסופיים פופולריים בקרב אנשים רגילים, וכתוצאה מכך נוצרו מאות סגנונות כמו Xingyi Quan, Bagua Zhang ו- Taiji. Quan. למרות ששורשיהם בעיקר ביישומי לחימה, סגנונות אלה נתנו חשיבות גם לעקרונות בריאות ומוסר.
בתחילת המאה ה-20, הקמתם של ארגונים כמו חברת Shanghai Jing Wu Physical Culture Society סללה את הדרך לפיתוח ה-Wushu לתחום הספורט הפופולרי. הופעות פומביות, אימונים ותחרויות הפכו נפוצים, מה שקידם עוד יותר את התרגול של וושו.
בשנת 1923 נערכו משחקי וושו הלאומיים הסיניים בשנחאי, ובשנת 1936, משלחת וושו סינית ערכה הפגנה במשחקים האולימפיים ה-11 שנערכו בברלין. וושו המשיך להתפתח לאורך כל התקופה הרפובליקנית ולאחר ייסוד הרפובליקה העממית של סין. פורמטים וחוקים של תחרות Wushu יושמו, שיטות הוראה וחומרי הוראה סטנדרטיים, ובשנת 1985, התקיים טורניר וושו הבינלאומי הראשון בשיאן, סין, והוקמה ועדת ההכנה של הפדרציה הבינלאומית Wushu (IWUF). ב-3 באוקטובר 1990 נוסד ה-IWUF באופן רשמי.